את Bleu de Chanel קשה לבקר בלי להישמע קטנוני: הוא מדויק, נעים ועובד כמעט בכל מקום. השאלה המעניינת היא לא אם הוא טוב — אלא אם הוא עדיין מתאים לך, אחרי שכבר הרחת אותו על חצי מהמשרד.

לבשנו את גרסת ה-EDP בימי עבודה, בערבים ובסוף שבוע אחד חם במיוחד, והשווינו לגרסת הטואלט שרבים עדיין מבלבלים איתה.

מה הדיבור על הריח?

חוות דעת על תווי הניחוח

ההבדל בין ה-EDP לטואלט מורגש בעיקר בבסיס — כאן הוא חלק, קרמי וכמעט מעושן, במקום היובש הרענן של הגרסה המקורית:

• פתיחה אשכולית ולימון מרירים, מנטה קרירה ופלפל ורוד שמונע מהם להרגיש כמו אפטרשייב. עשר הדקות הכי "כחולות" בבקבוק.
• אמצע זנגביל ואגוז מוסקט מחממים את ההדרים, ויסמין שקט מעגל את הקצוות בלי להפוך את הבושם לפרחוני.
• בסיס עץ סנדל וקטורן מובילים, עם ארז, ווטיבר ופצ'ולי מתחת, וענבר ומסק לבן שמשאירים עור נקי וחמים עד הערב.

ביצועים בשטח

כמה זמן הוא מחזיק?

העמידות טובה, ההקרנה פחות — וזה הפער שכדאי להכיר לפני שקונים:

בשעתיים-שלוש הראשונות הוא מורגש בבירור במרחק של זרוע. משם הוא נצמד לעור ונשאר שם עוד כחמש שעות — מי שמריח אותו בערב צריך כבר להתקרב. ביום חם במיוחד הפתיחה ההדרית נעלמה אצלנו מהר יותר, והבסיס העצי הרגיש מעט כבד לצהריים של אוגוסט.

מתי הכי מתאים לשים אותו?

הסיטואציות הנכונות

כאן הוא באמת מנצח — קשה למצוא סיטואציה שבה הוא ייראה לא במקום:

עונה

אביב וסתיו הם השיא שלו. בחורף הבסיס העצי מקבל מקום, ובשיא הקיץ עדיף ריסוס אחד פחות — או גרסת הטואלט הקלילה יותר.

אירוע

ראיון עבודה, ישיבת הנהלה, חתונה, דייט ראשון. בערב מועדונים הוא נבלע מהר מדי, ובבית קפה ביום שישי הוא עלול להרגיש קצת רשמי.

הווייב

ביטחון עצמי שקט של מי שלא צריך להוכיח כלום. מי שמחפש משהו שיזכרו אותו בזכותו — זה לא הבקבוק.

בשורה התחתונה

שווה את הכסף?

כן — בתנאי שאתם יודעים מה אתם קונים.

אם זה הבושם הראשון או היחיד שלכם, קשה להמליץ על משהו אמין יותר: בלו דה שאנל עושה כל דבר נכון, בכל עונה ובכל קוד לבוש. אבל אם כבר יש לכם שניים-שלושה בקבוקים ואתם מחפשים משהו עם אישיות, הוא ירגיש בטוח מדי — ובמקרה כזה עדיף להשקיע במשהו שפחות אנשים סביבכם לובשים.