בית שבו האף עבר מאב לבן במשך כמעט מאתיים שנה.
מבתי הבישום הוותיקים בעולם, שעבר מאב לבן במשך חמישה דורות. כאן הסיפור של גרלן ושישה מהבשמים שלה שסקרנו באתר, מהווניל של Shalimar ועד הדובדבן של La Petite Robe Noire.
רוב בתי הבישום הגדולים נולדו מתוך בית אופנה. גרלן הלכה בכיוון ההפוך: היא התחילה כחנות בישום, ונשארה כזו. ב-1828 פתח פייר-פרנסואה-פסקל גרלן חנות ברחוב ריבולי בפריז, ותוך שלושה עשורים כבר רקח בשמים לחצר הקיסרית. ב-1853 יצר עבור הקיסרית אז'ני את Eau de Cologne Impériale, בבקבוק מכוסה דבורים מוזהבות. הדבורים האלה עדיין מופיעות על בקבוקים של הבית.
מה שמייחד את גרלן הוא השושלת. אחרי פייר-פרנסואה הגיעו בניו, ואחריהם נכדו אמה, שיצר ב-1889 את Jicky, אחד הבשמים הראשונים שהשתמשו בחומרים סינתטיים ככלי יצירה ולא רק כתחליף זול. ז'אק גרלן, האחיין, כתב את L'Heure Bleue ב-1912 ואת Shalimar ב-1925, הבושם שהפך את הווניל לחלק מרכזי בבישום המודרני. ז'אן-פול גרלן, הדור החמישי, הוסיף את Vétiver ב-1959 ואת Habit Rouge ב-1965.
ב-1994 נמכר הבית לקבוצת LVMH, וב-2008 קיבל את תפקיד המבשם הראשי תיירי וואסר, הראשון שאינו בן המשפחה. תחתיו יצאו La Petite Robe Noire, L'Homme Idéal ו-Mon Guerlain, שנבנו סביב אותם רכיבים חמים שהבית תמיד אהב, שקד, טונקה, וניל ואירוס, אבל בניסוח מתוק ונגיש יותר. לצדו עובדת דלפין ז'לק, שחתמה ב-2026 על הגרסה המחודשת של L'Heure Bleue.
לא כל מה שיוצא מגרלן היום מרגיש כמו המורשת הזו. מעריצים ותיקים מתלוננים על שינויים בנוסחאות הקלאסיות, והרבה מהגרסאות החדשות הן עוד וריאציה של אותו שם. ועדיין, מעט בתים יכולים להציע באותו מדף בושם מ-1925 ובושם מהשנה שעברה, ששניהם מזוהים איתם באותה מידה. בחרנו כאן שישה בשמי גרלן שסקרנו, שלושה לאשה ושלושה לגבר, ואת השאר תמצאו בקטלוג המלא.