"מעבדת בישום זעירה בניו יורק שהפכה לתופעת רשת עולמית, בקבוק אחד בכל פעם."
בית בישום שנוסד ב-2006 בשכונת נוליטה של ניו יורק בידי אדי רוסקי ופבריס פנו, שני בכירים לשעבר בענף הבישום הצרפתי — עם אסתטיקה של מעבדה כימית ובקבוק שמערבבים במקום, כתובת עליו שם הלקוח.
בושם לה לאבו נולד ב-2006 בשכונת נוליטה שבניו יורק, כשאדי רוסקי ופבריס פנו — שני בכירים לשעבר בענף הבישום הצרפתי המסורתי — החליטו להפוך את תהליך היצירה עצמו לחלק מהחוויה. בניגוד לענקיות הבישום שמייצרות מיליוני בקבוקים זהים מראש, כל בקבוק Le Labo מעורבב ידנית בחנות עצמה, מהמלאי הגולמי, ומתויג במדבקה שנראית כמו תווית מעבדה: תאריך הערבוב, מספר האצווה, ולעיתים גם שם הלקוח שהזמין אותו. העשור הראשון של הבית כלל עשרה בשמים שהושקו יחד ב-2006 — בהם Bergamote 22, Rose 31 ו-Vetiver 46 — שכל אחד מהם נקרא על שם החומר הדומיננטי בפורמולה שלו ומספר שמסמל את מקומו ברשימת מרכיבי הבית.
הבית התבסס על ניגוד מכוון: אריזה תעשייתית, מינימליסטית וכמעט "לא-יוקרתית" למראה, לצד ריכוזי בישום (Eau de Parfum) עשירים ברמת ניואנס שלא נפלה מבתי הבישום הצרפתיים הוותיקים. הגישה הזו — מעבדה שנראית כמו בית מרקחת ולא כמו בוטיק יוקרה — הפכה עם השנים לשפה עיצובית שהושפעו ממנה מותגי בישום נישתיים רבים שבאו אחריה. קונספט "בלעדיות עירונית" (City Exclusive), שבו כל סניף Le Labo מוכר גם בושם ייחודי לעיר שבה הוא נמצא, חיזק עוד יותר את תחושת ה"תגלית האישית" שהבית בנה סביבו.
ב-2014 נרכש הבית על ידי קבוצת אסתי לאודר, אך המשיך לשמר את הזהות העצמאית והתהליך הידני שלו. השבר האמיתי לתודעה הרחבה הגיע כמה שנים מאוחר יותר, כש-Santal 33 — בושם עץ הסנדל שהושק ב-2011 — הפך לתופעת רשתות חברתיות עולמית ולאחד הבשמים המדוברים ביותר של העשור, נלבש על ידי סלבריטאים ומשפיענים כאחד עד שכינויו הבלתי-רשמי הפך ל"בושם שכל אחד מכיר את הריח שלו גם בלי לדעת את השם". כיום Le Labo פועל בעשרות בוטיקים ברחבי העולם, כשכל אחד מהם עדיין מערבב בשמים במקום מול עיני הלקוח.