לקחתי את פאי לשבועיים של חיים רגילים: משרד ממוזג, שני ערבים בבר וריצת בוקר אחת כדי לראות אם השקדים שורדים זיעה. התוצאה מעניינת יותר משציפיתי, אבל לא בלי הסתייגויות.

רציתי לבדוק אם בושם פאי הוא באמת קלאסיקה שעדיין רלוונטית או פשוט בושם ישן עם בקבוק יפה, ואם הוא מצדיק מקום בארון של מי שכבר יש לו כמה בשמים.

מה יושב על העור

מטרגון לשקדים, במעבר איטי

הפירמידה כאן מתנהגת כמו סיפור בשלושה פרקים, והמעבר בין הפרקים איטי מהרגיל. כך זה התפתח אצלי על העור:

• פתיחה מנדרינה, טרגון, רוזמרין ובזיליקום. הריח הראשון חד וירוק-תבלינית, כמו לקרוע עלה מעציץ במטבח, והמנדרינה מוסיפה קצת אור בשביל שזה לא יהפוך למרק.
• אמצע אניס, ניראולי, גרניום ושושנת העמקים. האניס מקפיץ נגיעה מתקתקה של ליקריץ, והפרחים הלבנים מחליקים את המעבר בלי להפוך את הריח לפרחוני.
• בסיס וניל, שקד, פולי טונקה, בנזואין וארז. כאן זה נהיה חם ועגול, כמו מרציפן טרי, עם ארז שמונע מהמתיקות להישאר דביקה.

ביצועים בשטח

כמה זמן הוא נשאר?

התוצאה שלי הייתה באמצע הסקאלה: שש עד שבע שעות של נוכחות ברורה, ואז שקד-וניל שקט קרוב לעור. בפורומים תמצאו הכול, מארבע שעות ועד עשר.

שלושה ריססים בחורף מספיקים, וריסוס על צווארון החולצה מאריך אותו בצורה ניכרת. בקיץ עדיף לרסס פחות, כי המתיקות מתחזקת בחום.

למי ומתי

הימים שהוא נכתב בשבילם

פאי מתאים לערבים שבהם רוצים להיות נעימים ולא מרשימים: ארוחה עם חברים, בר שקט, דייט בחורף. פחות ליום עבודה בחום שבו השקד נעשה כבד.

עונה

סתיו וחורף בבירור; באביב אפשר בערבים קרירים, ובקיץ הישראלי המתיקות מתחזקת מדי.

אירוע

דייט, ערב חברים, יציאה לבר. כמתנה הוא פחות בטוח, כי לא כולם אוהבים שקד בבושם.

הווייב

משדר חנון-מקסים בחליפה — לא מכונית ספורט ולא מסתורין, אלא מי שיודע משהו שאחרים לא יודעים.

מה פחות עובד

שלוש נקודות שראוי לדעת מראש

אהבתי אותו, אבל שלוש הערות חוזרות אצל מי שיצא פחות מרוצה, ואני מסכים עם כל אחת מהן:

עמידות שאי אפשר לחזות מראש

אצל חלק מהעונדים הוא נשאר עד עשר שעות, אצל אחרים ארבע-חמש. ההקרנה בינונית בלבד, כך שמי שמחפש שובל חזק צריך לבדוק קודם בדגימה.

מתיקות אבקתית

אחרי השעה השנייה השקד נשמע אצלי קצת אבקתי, כמעט כמו מרציפן ממכולת ישנה. מי שרגיל לניחוחות נקיים ומינרליים עלול לא לאהוב את זה.

ריח שמרגיש בן זמנו

הוא כתוב בסגנון של סוף שנות התשעים, ואצל חלק מהצעירים זה מרגיש מיושן. מי שכבר יש לו ג'נטלמן או דה פרפיום בארון לא בהכרח יצטרך גם אותו.

בשורה התחתונה

אז לקנות או לוותר?

לקנות — אם אתה אוהב שקד-וניל בפאזה ירוקה, ומחפש בושם חורפי במחיר נגיש.

אם בא לך משהו חם ועם קצת ירוק בהתחלה, ג'יבנשי פאי עושה את העבודה בכבוד וגם עולה פחות ממה שהוא נראה. אם אתה רוצה משהו טרי ומינרלי, או עמידות שאפשר לסמוך עליה, כדאי להמשיך לחפש.