בדקה הראשונה ג'אז קלאב מריח כמו קוקטייל עם קליפת לימון. בדקה העשרים כבר אין לימון, ויש רום יבש וקצת עשב, כמו בר שמישהו ניקה לפני שעה.

לבשתי אותו שלושה שבועות, בעיקר בערבים בחוץ ובכמה ימי עבודה, כי רציתי לדעת אם הוא בושם ערב בלבד או שהוא מסתדר גם באור יום. ובדקתי עוד דבר: אם הבעיה הידועה שלו, העמידות, היא באמת כזו גדולה.

איך הוא מריח בפועל

מהלימון אל הדלפק

ההתפתחות שלו פשוטה וברורה, כמעט ליניארית. אין כאן הפתעות באמצע הדרך, רק מעבר הדרגתי מבהיר לחם:

• פתיחה פלפל ורוד, נרולי ולימון נותנים פתיחה הדרית וחריפה קלות, יותר בר קוקטיילים מסודר מאשר מועדון מעושן.
• אמצע רום, קלרי סייג' וווטיבר ג'אווה הם הלב: אלכוהולי, יבש ועשבוני, בלי שמץ של קרמל.
• בסיס עלי טבק, וניל וסטיראקס סוגרים בחום שרפי ומעט מעושן שנשאר קרוב לעור.

ביצועים בשטח

עמידות בינונית, ובד שעוזר לה

כאן צריך להיות כנים. אצלי, בשלושה ריסוסים על הצוואר, הוא החזיק בין ארבע לשש שעות על העור, ואחרי השעה השלישית כבר הייתי צריך לקרב את האף כדי להרגיש אותו:

הטריק שעבד לי הכי טוב: ריסוס אחד על חולצת כותנה או סוודר. על הבד הוא החזיק עד הבוקר שאחרי, והטבק והוניל נשמעו שם ברורים יותר מאשר על העור. מי שיוצא לערב ארוך ייקח איתו בקבוקון קטן, ואין בזה שום בושה.

מתי הוא במיטבו

איפה לשים אותו, ואיפה פחות

הוא מתנהג הכי טוב כשהאוויר קריר והמרחק בין האנשים קצר:

עונה

סתיו וחורף. בערב של חמש-עשרה מעלות הרום נשמע עשיר ומלא, ובשרב של אוגוסט הוא נעלם תוך שעתיים ומשאיר אחריו בעיקר וניל.

אירוע

ארוחת ערב, בר, הופעה קטנה, דייט. במשרד הוא עבר יפה ולא הפריע לאף אחד, אבל גם לא תרם הרבה: הוא בושם שצריך אווירה כדי לפרוח.

מול האחים מהקולקציה

ביי דה פיירפלייס מתוק וביתי יותר ומחזיק קצת יותר זמן, ולטר נבר סנט קר ומינימליסטי. ג'אז קלאב יושב באמצע: הכי "מבוגר" מהשלושה, והכי מתאים למי שרוצה לצאת מהבית.

בשורה התחתונה

אז לקנות או לא?

אם אתם אוהבים רום, עץ ועשן רך ולא מפחדים לרסס שוב באמצע הערב, כן. אם עמידות היא התנאי הראשון שלכם, דלגו.

לדעתי הוא שווה בעיקר כבושם ערב שני או שלישי באוסף, לא כבושם היחיד. הבקבוק של 30 מ"ל הוא דרך טובה לבדוק אם הקסם של הבר מחזיק אצלכם מעבר לפתיחה, לפני שמתחייבים לבקבוק מלא.