הדקה הראשונה שלו היא מבחן: אם עברתם את האדמה הלחה, מחכה לכם אחד הפרחים הכהים והיפים בתעשייה.

לבשתי אותו שלושה שבועות ברצף, בערבי סתיו, בחתונה אחת ובשני ימי עבודה במשרד, בעיקר כדי לבדוק שאלה אחת: האם בלאק אורכיד הוא באמת בושם לאירועים בלבד, או שיש לו גם חיים ביום רגיל. התשובה תלויה בעיקר בכמה אתם מרססים.

איך הוא מריח בפועל

מהאדמה אל הקטיפה

הרבע שעה הראשונה אדמתית ועסיסית: כמהין, דומדמניות ונגיעת הדר שנבלעת מהר. אחר כך הסחלב עולה, שעוותי ומתובל, ואחרי שעתיים-שלוש הבסיס משתלט עם שוקולד מריר, פצ'ולי ועשן דק של קטורת.

• פתיחה כמהין שחורות, דומדמניות, ברגמוט ואילנג-אילנג פותחים לחים, כהים ומעט פטרייתיים.
• אמצע סחלב שחור, לוטוס ותבלינים בונים את הלב: פרחוני סמיך, כמעט קטיפתי.
• בסיס שוקולד מקסיקני, פצ'ולי, קטורת, וניל וסנדלווד נשארים שעות, מרירים, חמים ומעושנים קלות.

ביצועים בשטח

עמידות מרשימה, הקרנה שצריך לרסן

כאן אין הרבה מה להתווכח. בשני ריסוסים על העור הוא החזיק אצלי בין עשר לשתים-עשרה שעות, ובשעתיים הראשונות הוא ממלא חדר:

בחתונה בחוץ, בערב קריר, הוא היה מושלם. במשרד, ריסוס אחד על החזה ולא יותר, והוא עדיין הורגש עד הצהריים. בחודשים החמים עדיף להשאיר אותו במגירה.

מה פחות עובד

כמה הסתייגויות הוגנות

אני אוהבת אותו, אבל אלה הדברים שכדאי לדעת לפני שקונים:

הפתיחה לא לכולם

הכמהין והדומדמניות יוצרים בדקות הראשונות ריח לח שחלק מהאנשים מתארים כמרתף או כתרופה. מי שבודק אותו על נייר בחנות ומיד מחליט עלול לפספס את הלב שלו לגמרי.

קל להגזים

העוצמה שלו היא גם החיסרון שלו. בחדר סגור, בנסיעה ארוכה ברכב או בחדר ישיבות, כמות רגילה של ריסוסים נשמעת כמו יותר מדי.

הרבה זיופים בשוק

כבושם מפורסם ומבוקש, הוא אחד המזויפים הנפוצים. כדאי לקנות בחנות מוכרת ולא להתפתות למחיר שנראה טוב מדי.

בשורה התחתונה

אז האם לקנות?

אם אתן מחפשות בושם ערב כהה ובלתי נשכח, כן. אם אתן רוצות משהו נעים ונקי ליומיום, לא.

מבחינתי הוא שווה את מקומו על המדף כבושם לאירועים ולחורף, לא כבושם יחיד. מי שאוהבת אופיום של איב סאן לורן או לה נווי טרזור של לנקום תרגיש כאן בבית, אבל עם צד אדמתי ומוזר יותר שאין לאף אחד מהם.