בושם כזה לא מבינים מריסוס בחנות. צריך ערב שלם.

לבשתי את ונדטה דונה חודש, מאמצע ספטמבר ועד אמצע אוקטובר. במקום לפרק אותו לתווים, תיעדתי ערב אחד מהריסוס ועד הבוקר שאחרי: שני ריסוסים על הצוואר ואחד על הצעיף, ערב קריר בחוץ.

ערב אחד, שעה אחרי שעה

מהריסוס ועד הבוקר

• 19:00 תפוז דם מריר ומעט מלוח. יפה, רענן ומטעה, כי עוד לא ברור כמה פרח בדרך.
• 19:30 הטוברוז מטפס, צוף התפוז מתחבר אליו, והריח נעשה מתוק ושמנוני. זה הרגע הכי רועש בבושם, וגם הרגע שבו הכי לא כדאי להוסיף ריסוס.
• 21:00 הטוברוז נרגע. עכשיו זה פרח חם ועגול, עם מתיקות פירותית ברקע. כאן קיבלתי את רוב המחמאות.
• 23:30 עץ הסנדל עולה, חלבי ונקי, קצת כמו קרם גוף יקר. הבושם כבר יושב קרוב לעור.
• 08:00 על העור נשאר רק רמז. על הצעיף עוד הרבה סנדל וקצת פרח.

ביצועים

כמה זמן ועד כמה רחוק

הממוצע שלי אחרי חודש של לבישה:

בחום ובלחות של ספטמבר הוא נעשה סמיך מהר. מאוקטובר, כשהערבים התקררו, הוא היה מאוזן הרבה יותר, והטוברוז נשמע פחות שמנוני.

כמה ריסוסים?

המינון הוא כל הסיפור

ערב בחוץ, על מרפסת או בגינה: שניים על הצוואר. מסעדה סגורה, קולנוע או מכונית: אחד בלבד, ועדיף על העורף ולא מקדימה. משרד: עדיף לא, ואם כן, ריסוס אחד מתחת לבגד, כמה שעות לפני שמגיעים. הבושם הזה סולח על מעט ומעניש על הרבה.

בשורה התחתונה

למי לקנות אותו?

למי שאוהבת טוברוז ורוצה אותו בגרסה הלילית שלו.

אם בורן אין רומא מרגיש לכן מתוק ובטוח מדי, ונדטה דונה הוא הצעד הנועז של אותו בית. אם אתן עוד לא בטוחות שאתן אוהבות טוברוז, תתחילו מדוגמית או מבקבוק של 30 מ"ל, ותנסו אותו בערב קריר ולא באמצע יום חם.