הריסוס הראשון של Midnight Espresso מריח כמו בר בשעה מאוחרת: פולי קפה קלויים, טיפה של רום כהה, וחום מתקתק שמזכיר את הקצף על כוס מרטיני.

אחרי כעשרים דקות הקפה מתחיל לפנות מקום. שוקולד מריר ואגוזי לוז קלויים עולים למעלה, והבושם נהיה עגול, קרמי ומפנק יותר, פחות קוקטייל ויותר קינוח שמגישים איתו.

בשלב האחרון נשארים וניל בורבון ובנזואין: מתוק, ענברי ומעט מעושן, צמוד לעור. זה השלב שמרגישים בעיקר בחיבוק או כשמורידים את הצעיף בסוף הערב.

מה הדיבור על הריח?

איך מריח בושם מידנייט אספרסו

שלוש שכבות, כל אחת מתוקה וקרמית יותר מזו שלפניה:

• פתיחה קפה ורום — קלוי, מריר ומשכר. זה הרגע הכי "אספרסו מרטיני" של הבושם, והוא נמשך כרבע שעה עד עשרים דקות.
• לב שוקולד ואגוזי לוז — מוקה סמיכה עם אגוזים קלויים, כמו ליקר לוז על עוגת שוקולד. כאן הבושם מבלה את רוב היום.
• בסיס וניל בורבון ובנזואין סיאמי — מתוק, שרפי ורך, עם נגיעה מעושנת. זה מה שנשאר על הצווארון למחרת בבוקר.

כדאי לנסות אותו על העור ולא על כרטיס. על נייר הקפה מחזיק יותר זמן ונותן תמונה מרירה יותר ממה שתקבלו בפועל, ועל העור השוקולד מגיע הרבה יותר מהר.

ביצועים בשטח

כמה זמן הוא מחזיק?

הביצועים סבירים, אבל לא יותר מזה:

בשעה הראשונה הוא מורגש במרחק של זרוע, ומי שעובר לידכם קולט קפה ושוקולד. אחרי כשלוש שעות הוא יורד להילה קרובה לעור. בממוצע קיבלתי עליי קצת יותר מחמש שעות, ועל צעיף כותנה הוא נשאר עד הבוקר.

בפועל, שלושה ריסוסים לא יעיקו על אף אחד, ומי שרוצה שהשלב של הקפה יחזיק יותר זמן ירסס גם על הבגד. אם הוא מתוכנן לערב שמתחיל מאוחר, עדיף לרסס ממש לפני היציאה ולא בשש בערב.

מתי הכי מתאים לשים אותו?

הסיטואציות הנכונות

בושם של ערב ושל עונה קרה:

עונה

סתיו וחורף, ובישראל בערך מאמצע אוקטובר ועד מרץ. בחום הלח של הקיץ השוקולד והווניל נהיים כבדים ודביקים, והקפה פשוט נבלע.

אירוע

בר קוקטיילים, ארוחת ערב שנגמרת בקפה וקינוח, הופעה, דייט שני או שלישי. במשרד הוא אפשרי בריסוס אחד, אבל הוא באמת זורח רק אחרי שהשמש שוקעת.

הווייב

משדר חום, ביטחון ונינוחות לילית — מישהו שנעים לשבת לידו עד שהמקום סוגר.

מול המתחרים

איך הוא עומד מול בשמי הקפה והמשקאות

מול Angels' Share

האח המפורסם מסדרת המשקאות של קיליאן בנוי סביב קוניאק, קינמון ופרלין, והוא עשיר, עגול ויקר יותר. מידנייט אספרסו קליל יותר, עם קפה ושוקולד במקום תבלינים, והוא נמכר במחיר נמוך יותר. מי שרוצה עומק וחבית עץ ילך על אנג'לס שייר, ומי שאוהב קפה וקינוחים ימצא את עצמו באספרסו.

מול Black Opium

של איב סאן לורן הוא בשמי הקפה המוכרים ביותר, אבל אצלו הקפה מגיע עם פרחים לבנים ואגס, וכל הבושם נשמע נשי ומתוק יותר. מידנייט אספרסו כהה ויבש יותר, בלי פרחים בכלל, ולכן עובד גם על גברים בלי שום מאמץ.

מול Jazz Club

של מייסון מרז'לה גם הוא בושם של בר, אבל עם רום וטבק וצד יבש ועשני. הוא זול יותר ומשדר עישון על כורסת עור, בעוד מידנייט אספרסו נוטה לקינוח ולשוקולד. מי שלא אוהב מתיקות יעדיף את ג'אז קלאב.

בשורה התחתונה

שווה את הכסף?

כן, אם אתם אוהבים קפה ושוקולד ובאים בשביל הקינוח ולא בשביל האספרסו.

כבושם גורמנד לערבי חורף, מידנייט אספרסו הוא אחד הכיפיים שיצאו השנה, הוא מחמיא, קל ללבוש ונשמע טוב על כולם. אם אתם מחפשים קפה מר ואמיתי לאורך כל היום, או עמידות של בושם נישה כבד, כדאי לנסות דוגמית לפני שקונים בקבוק מלא, במיוחד כשהוא זמין רק בגודל אחד.